למשמעות יום השואה במערכת החינוך 

ערב החג האחרון התפרסם בתקשורת המקרה המזעזע של בנות שתיכננו לרצוח את חברתן לכיתה והן רק בנות שתיים עשרה בלבד. מאיפה המידע המדוייק כיצד לבצע את זממן??

לפני כעשור, כאשר ניהלתי בי"ס תיכון באיזור המרכז, פנו אלי מספר הורים בבקשה לפסול קבלת תלמידים מסויימים, בטענה שהם ארגנו "עוגת אופיום" למסיבת יום ההולדת של חברם. אה, שכחתי לומר, גם במקרה ההוא דובר על ילדים בכיתה ו... וכיצד הם ידעו להכין עוגה כ"כ מוצלחת?

אין זה סוד שהמידע נגיש היום באופן שווה לכולם. יש לזה מספר השלכות, רגשיות, מוסריות, מנטליות ועוד... לא כאן המקום לפורטן באופן מלא. אבל יחד עם זאת, צריך להבין – יום השואה אינו יום עלום, כזה שאין מושג בו. זה כבר לא "סוד". אפילו הניצולים (שבמשפחתי כמו ברוב עם ישראל הם המעטים שנותרו) חשפו את סגור ליבם והחלו לספר, להסביר ולשוחח על הזוועות לפני כחצי יובל שנים לאחר תקופת שתיקה ארוכה.

ויחד עם זאת, אני מוצא את עצמי, שנה אחר שנה מתמודד עם שאלות כבדות של הנוער, על הצורך ללבן את זוועות השואה. רק בשביל לדעת את ההיסטוריה של עמנו? כדי לדעת על מה מושתתת המדינה? זה כל מה שיש למדינה להציע, "מקלט גדול"?!

ברצוני להציע כאן תשובה נוספת, אחרת, המשלבת בין השאלות בפתיחה ("עידן המידע") והופכת את נוראות השואה לאקטואליות ביותר.

ברור לכל שהמידע, עם כל חשיבותו, אינו מבטא אל כל האדם. מסופר על פרופסור חשוב באוניברסיטה העיברית שחקר עסק ולימד את נושא האתיקה (המוסר) בעולם, מימי אריסטו ועד לימנו אנו. מצד שני, הוא היה באופן קבוע מנסה להתיידד עם הסטודנטיות שלו וגם עם הנשואות. כאשר הוא נשאל לפער בין המידע שהוא מעביר (מוסר) לבין התנהגותו, תשובתו היתה פשוטה. כשם שאינכם מצפים ממרצה למתימטיקה להיות משולש, אינכם צריכים לצפות ממני להתנהג בהתאם לדעות (מידע) שאני מעביר...

ובזה נבחן ההבדל, והחשיבות העמוקה שלנו, כאנשי חינוך.

אין ספק, כי עלינו מוטלת החובה והאחריות להקנות לדור הבא את מושגי ה

אמינות. מהימנות. נאמנות.

לא פחות מכך אנחנו צריכים להחדיר בהם

ישרות. ולוודא שיפעלו בתום לב כלפי הסובבים אותם.

לא רק באופן תיאורטי. אלא באופן מעשי. שכך ינהגו כלפי בני הזוג, הילדים, השכנים ויתרמו לקהילה בה הם חיים.

איך מחנכים לערכים אלו?

אני מבקש להציע דרך נוספת.

לצורך העניין אביא שתי התלבטויות יומיומיות מחיי היהודים באותן שנים של השואה.

מסופר על אדם במחנה ההשמדה אושוויץ שיכל לפדות בנו אך ברור היה שיילקח מישהו אחר תחתיו. בצר לו החליט להתייעץ עם הרב מה לעשות?! …הרב לא הצליח להשיב, שאלה כל כך כבדה ועוד אין עם מי להתייעץ. אותו אדם דרש והתחנן לרב שיפסוק בעניינו. למרות הפצרותיו הרבות ענה לו הרב שאינו יכול להכריע ומאפשר לו להחליט לבד . ..
האם במקרה כזה ההצלה מותרת?
בתקופת השואה עלתה השאלה של הצלת חיים תוך סיכון חיי אחרים באופן חריף ביותר. לעתים יכלו אנשים לברוח ממחנה השמדה אך היה ברור שבעקבות בריחתם ירצחו הנאצים רבים מהנותרים כעונש.
האם במקרה כזה הבריחה מותרת?

אלו רק מעט מזעיר של דוגמאות כמובן. אולם, כאשר אנו מפגישם את הנוער עם שאלות אמתיות רציניות של החיים, מציבים אותם מול הקשיים מקיימים משחקי תפקידים (האבא ששומר על בנו, ומולו האבא שעלול לאבד את בנו) וכד' – הדור הבא יבין באופן חוויתי ומעשי יותר את משמעות החיים.

אפשר להעלות שאלות מוסריות רבות ומגוונות. השואה היא רק טיפה בים ההיסטוריה של עמנו. אבל דבר אחד בטוח נזכה לחוות ממהלך זה. הדור הבא, שהיום נמצא ב"מעבדה" בכיתה שלנו, יבין שהחיים קצת יותר מורכבים, יחל לרכוש את השפה העוסקת בערכים, יושרה ואמון. ומעל הכל, יראה בנו כתובת להתלבטויות אמתיות שייפגש עימם בהמשך חייו.